הכפר ברטעה ממוקם בוואדי ערה, על הגבול שבין ישראל ופלסטין. הקו הירוק מ-1948 העובר בין ישראל לגדה המערבית, חוצה את ברטעה לשניים - ברטעה המערבית וברטעה המזרחית. מאז 1948 ועד מלחמת ששת הימים, היו תושבי ברטעה המערבית אזרחי ישראל ואילו תושבי ברטעה המזרחית אזרחי ירדן. ב-1967 עבר החלק המזרחי של הכפר לידי ישראל ומאז הוא נחשב לשטח צבאי שתושביו אינם אזרחי המדינה ולפיכך אינם נהנים משום זכות אזרחית. מאז תחילת האינתיפאדה בשנת 2000, נחסמת לסירוגין הכניסה לשטחים פלסטיניים ע"י מחסומים שרירותיים. בשנת 2005 נבנתה חומת ההפרדה ממזרח לברטעה המזרחית. כתוצאה מכך חיים תושבי ברטעה המזרחית באזור ביניים שאינו ישראל ואינו הרשות הפלסטינית, בין ישראל וחומת ההפרדה.

משמעות הדבר היא שאנשי ברטעה המזרחית חיים בגטו מבודד, מוקף משטרה וצבא, בהגבלה מתמדת ע"י מחסומים. הם אינם יכולים לנוע בחופשיות לחלקו המערבי של הכפר שהינו שטח ישראלי ואינם יכולים לנוע בחופשיות לתוך השטחים הפלסטיניים, היכן שהם אמורים לקבל שירותים. משפחות רבות מופרדות במשך שנים, נשים מבעליהן ואמהות מילדיהן. בהוראת צה"ל, נאסר עליהם לעבד את שדותיהם ולכן חלק ממקורות הפרנסה שלהם חסומים בפניהם. בשל הגבלות התנועה הם מנותקים משירותי חינוך ובריאות ומשירותים מוניציפאליים שקודם לכן סופקו על ידי העיר הפלסטינית הקרובה, ג'נין. המצב הביא לכך שחולים נפטרו עקב אי יכולת להגיע לבית חולים בזמן. תנאי החיים האלה והמתח הבלתי פוסק יוצרים אי-יציבות כלכלית ומצוקות רגשיות רבות. למרות כל זאת, תושבי ברטעה מחויבים לאי אלימות ולחיים של שלום בניסיון לשנות את גורלם.